בנר שמיני של חנוכה, ב' בטבת שנת תרמ"ג ( 1882) היה יום חגיגי במיוחד לקבוצה של משפחות חרדיות מרומניה שעלו לארץ ישראל, כדי ליישבה ולעבד את אדמותיה. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על ההיסטוריה של המושבה "ראש פינה".

א. בשנת 1875, רכשו קבוצה של יהודים מהיישוב הישן בראשותו של אליעזר רוקח מצפת, מחצית מאדמות הכפר הערבי ג'עוני. כפר זה שכן במורדות המזרחיים של הר כנען על אם הדרך מטבריה לצפת, כעבור כשלוש שנים (1878) התארגנה קבוצה של טו"ב (17) משפחות יהודיות מצפת שרצו לעשות שינוי בסגנון חייהם. רצונם היה להפסיק לחיות על בסיס המענק של כספי החלוקה ולהתפרנס מעבודת האדמה.

ב. המתיישבים היהודיים החליטו לקרוא ליישוב החדש בשם "גיא אוני" שם הקרוב לשם הכפר הערבי ג'אוני. מתיישבים אלה הקדימו בפועלם את קבוצת היהודים הירושלמיים שהקימו את "פתח תקווה" . מכאן שהיו המושבה היהודית הראשונה בארץ ישראל. צאצאי מתיישבים אלה "מוחים" על שפתח תקווה נקראה אם המושבות.

ליהודים הצפתיים לא היה ידע או נסיון כלשהו בעבודה החקלאית. הייתה זו שנת בצורת, והסבל מהרעב היה ללא נשוא. העדר שניסו לגדל ביישובם חוסל בעקבות מחלת הדבר. ערביי הכפר ג'עוני ניסו לעזור אבל רצונם הטוב לא הניב תוצאות. גוייסו תרומות לעזרת המתיישבים אבל החולי הרב שלהם גבר על רצונם לשרוד במקום. המעטים שהתגברו על המחלות שבו לצפת. תושבי צפת גילו יחס עויין לחוזרים, עקב נטישתם את הקהילה התורנית שנסמכה על תרומות החלוקה ועל רצונם להיות חקלאים. בגיא אוני נשארו שלוש משפחות בלבד.

ג. בשנת 1882 ,בהשפעת הקונגרס הראשון של "חובבי ציון", החליטה קבוצה של יהודים חרדים מהעיר מוינשט שברומניה (30 משפחות9, לעלות לארץ ישראל ולעסוק לפרנסתם בחקלאות. הקבוצה שלחה שני נציגים לא"י, לאתר מקום התיישבות. היו אלה ר' דוד שוב והאיכר דוד בוקששתר. בחודש תמוז תרמ"ב (1882) הגיעה קבוצת החלוץ של יהודי מוינשט שפגשו בדוד שוב בצפת. האדון שוב הספיק לרכוש ילק מהאדמות שהיוו את "גיא אוני" והוסיף לאלה רכישה נוספת של אדמות נוספות של ערביי ג'עוני הכפר הסמוך. חברי קבוצת היהודים אלה נוספו עוד כמה משפחות הפליגו ארצה באוגוסט 1882, לאחר תלאות הדרך עגנו בנמל ביירות שבלבנון. מביירות, בעזרת פרדות וחמורים הלכו רגלית עד העיר צפת ומשם "ירדו" אל מקום התיישבותם "גיא אוני".

ד. המתיישבים החדשים החליטו לשנות את שם יישובם ובחרו את הפסוק מתוך פרק קי"ח בתהילים (פסוק כ"ב) בו נאמר "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה". החלטתם הייתה לקרוא למושבתם "ראש פינה". הסמליות בבחירת שם זה, הייתה כי בכוונתם להניח אבן פינה חדש ליישוב ולהתגבר על הכשלון הקודם להתיישב במקום. אירוע הגעתם למקום היה בר"ח טבת תרמ"ג. השלטון העותומני סרב לאשר למתיישבים לבנות בתים במקום ולכן נאלצו להתגורר בבקתות שרכשו מהכפריים הערבים. חסדי השם כהרף עין ולמרות הבצורת שהייתה באותה תקופה, החלו לרדת גשמי ברכה בב' טבת, סימן למתיישבים שהם יכולים להתחיל לחרוש את אדמתם לקראת זריעה. כמאמינים בני מאמינים קבעו את יום זה כ"יום הולדתה" של המושבה.

ה. לא קלה הייתה המשימה של החלוצים בראש פינה. למרות הקשיים העצומים בתחילת דרכם היו מזכירים איש לרעהו כי המשך תפילת ראש חודש, אחרי אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה, אנו אומרים "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו ובהמשך "אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא" . הלכו והקימו וועד ראשון למושבה וקבעו חוקה לאורח חייהם. נציין כי בין סעיפי החוקה נאמר "עבודת הוועד היא לטובת המושבה, לשם אהבת החברה והרעיון, ושלא על מנת לקבל פרס ….הוועד הוא ברשות עצמו בכל מעשיו ואין רשות לאחד מהמושבה לערער על מעשיו …. כל בני המושבה מחוייבים לעבוד בכל יכולתם ובכל נפשם לטובת הכלל ולטובת הרעיון ולהתהלך לרוח תורתנו ודתנו הקדושה ולאום ישראל ועוד ועוד.

התורכים ששלטו בארץ לא הפסיקו להטריד המתיישבים, שליחיהם אסרו בניה חדשה, אלא אם כן יקבלו המתיישבים עליהם אזרחות תורכית. בנוסף לצרות אלה, בעת חתונה של זוג צעיר מהמתיישבים, ירו אלה יריות שמחה ובשוגג נהרג אחד מערביי ג'עוני. תשלום כופר גדול למשפחתו הביא לרגיעה אולם הקשיים היו אדירים.

ו. בשנת 1884 חל שינוי מהותי במצבם של המתיישבים בראש פינה. הברון רוטשילד (הנדיב הידוע) , נחלץ לעזרת המושבה ולקח אותה תחת חסותו. הברון העביר אליו את הבעלות על אדמות המושבה, דאג לבניית בית מגורים לכל משפחה, שילם את כל החובות של המושבה והפעיל את פקידיו בארץ ישראל לשלוח לראש פינה רב (היה זה הרב טודרוס הכהן), שוחט ובודק, רופא ומורה לילדי המתיישבים. פקיד מטעם הברון הוצב במושבה שדאג למילוי הצרכים המידיים לביסוסה. לימים ביקר הברון רוטשילד בעצמו במושבה (תרמ"ז -1887). שביקר בבתי התושבים ומצאם קטנים לצורכיהם, הורה מייד להרחיבם. מונטיפיורי נפגש גם עם הפלאחים הערביים השכנים. בקשתו אליהם הייתה כי "ישבו כאחים יחדיו את היהודים ויבטיחו לו להיות מגן להאיכרים היהודים". הנדיב הידוע שבע נחת מביקורו. באותה שנה (1887) הוקם בית כנסת במושבה וכעבור שנתיים ניפתח בית הספר העברי-לאומי הראשון בגליל.

ז. ראש פינה הלכה והתחזקה, נפתחו בה מקורות פרנסה חדשים בנוסף לעיבוד השדות. נפתח מפעל לחוטי משי, יקב לייצור יין, בית בד לייצור שמן זית. האטרקציה המיוחדת הייתה פתיחת בית מלון ראשון בגליל. המושבה גדלה ולפי הספרים שנוהלו האוכלוסיה בשנת תרנ"ג (1893) מנתה כ-200 תושבים. לקראת סוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 הפכה ראש פינה לרביעית בגודלה בארץ ישראל. אבל למדנו כי אין טוב ללא …. שיטת הברון רוטשילד הייתה לנהל המושבות שבחסותו באמצעות "פקידי הברון". שיטה זו הביאה למחלוקות ולסכסוכים בין תושבי המושבות ובין הפקידות. כך קרה גם בראש פינה. בשנת 1900 החליט הברון להעביר את חסותו על ראש פינה לידי החסות של חברת ההתישבות יק"א (התרגום מאנגלית – החברה היהודית להתיישבות) שהייתה כפופה לברון מוריס הירש. הברון הירש החל לעזור ליהודים פליטי רוסיה ועוד שנמלטו לארגנטינה. כשנפטר השאיר סכום עצום וזה נועד גם לעזור להתיישבות היהודים בארץ ישראל (חדרה, משמר הירדן ועוד).

ח. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה (1914) הפכה ראש פינה לנקודה אסטרטגית חשובה לצבא הטורקי שחנה באותה תקופה בסביבת המושבה במטרה לשמור על מבואות סוריה ולבנון, כמובן כנגד הצבא הבריטי. חלק מפעולות ההגנה של הטורקים היה לסלול כבישים כדי להקל על צבאם את התנועה מסוריה לארץ ישראל. במסגרת זו נסלל כביש בין טבריה לצפת, כביש שהחליף את דרכי העפר התלולים לאורך נחל ראש פינה. בסמוך למושבה סללו הטורקים כביש שיגיע עד דמשק. לימים התקדמו הכוחות הבריטיים מדרום לצפון כבשו את אזור הגליל העליון, כמובן את אזור המושבה ראש פינה ובהמשך את אזור רמת הגולן וכל סוריה וכן את לבנון. ראש פינה המשיכה לצמוח ולגדול. קיים דיווח כי בשנת 1931 היו בראש פינה ובסמוך לה למעלה מ-600 תושבים ו-147 בתים (במספר זה נכללו כ-150 תושבים לא יהודים שעבדו באדמות ראש פינה).

ט. עברו שנים ופרצה מלחמת העולם השניה, שוב הפכה ראש פינה לנקודה אסטרטגית חשובה. הפעם היו אלה הכוחות הבריטיים שהקימו בסביבת המושבה מחנות לצבאם. המטרה אז הייתה כיבוש סוריה ולבנון שהיו תחת שלטון צרפתי (וישי) שתמך בגרמנים. ליד המושבה הוכשר שדה תעופה (קיים עד היום בשם מחניים). מאידך כשנלחמו המחתרות היהודיות נגד השלטון המנדטורי, הייתה ראש פינה מעוז לצעירי האצ"ל. לאחר סיום מלחמה זו הפכה ראש פינה למרכז להתיישבות באזור הגליל ואצבע הגליל. הוקמו קיבוצים ומושבים מדרום ומצפון למושבה. בזמן מלחמת השחרור (תש"ח-תש"ט) ברחו תושבי הכפר הערבי ג'עוני ללבנון. איכרי ראש פינה החלו לעבד את שדותיהם ולבתי הפלאחים נכנסו עולים חדשים, שהיוו לימים את המסד לבנית העיירה חצור הגלילית.

י. במשך שנים לאחר קום המדינה ננטשו חלק מבתי המושבה ראש פינה, אולם בשנות ה*60 הגיעו אליה צעירים רבים שעיקר עיסוקם היה בתחום האמנות. המקום ה"עתיק" הפך לאטרקציה והתושבים הבינו את הפוטנציאל התיירותי הגלום במושבה הוותיקה. בתים רבים שופצו, רחובות ישנים שוקמו, שופץ "בית רופא", נפתח מוזיאון לתולדות היישוב וההתיישבות בגליל העליון, נפתח מחדש לביקור הציבור הארכיון של המושבה ובתים ישנים הותאמו לצימרים לתיירים.

העמותה לשחזור מושבת הראשונים פועלת ללא לאות ואכן היישוב הפך לאתר המרכז פעילות חינוכית ותרבותית. לפני כשנה נערך מפקד של הלשכה לסטטיסטיקה בו נלמד כי מספר התושבים מתקרב לשלושת אלפים תושבים. מתוך נסיון אישי אני ממליץ לקיים טיול משפחתי במסלול המושבה הישנה כשבמרכז הביקור בבית הכנסת בן 128 שנים. חוויה הכוללת מבט על הרי הגליל והגולן.